ילדים שאחד מבני משפחתם היקרים להם ( הורה, אח / חות, סבתא / סבא, בן דוד קרוב וכדומה), חולים במחלה מאיימת חיים, מתמודדים עם קשיים רבים.
העיקרי שבהם הוא החשיפה הפתאומית שלהם למוות ולהבנה, כי לחיים שלהם יש סוף.
איך מדברים עם ילדים על מוות כדי להפוך את תהליך המחלה והמוות לטבעיים יותר עבורם? תשובות לשאלות חשובות אלה במאמר שלפניכם.
מדוע אנחנו מתחמקים מלדבר על מוות עם הילדים שלנו?
בספרה "המוות חשוב לחיים", כותבת אליזבת קובלר-רוס, רופאה ופסיכיאטרית שחקרה את נושא המוות, כי: "תגובתם של ילדים למותו של הורה תלויה באופן שבו גידלו אותם לפני שהמוות אירע.
אם ההורים לא פוחדים מהמוות, אם הם לא הגנו על הילדים שלהם, אלא שיתפו אותם במותה של חיית מחמד לדוגמה או במוות של סבתא.
אם הרשו להם להשתתף בטיפול בהורה הגוסס בבית והרשו להם להשתתף בלוויה, אז לא יהיו איתם שום בעיות".
בפועל, הרבה הורים מגוננים על ילדיהם מהמוות מסתירים את הנושא וממאנים לדבר עליו.
ברוב המקרים, הדבר נובע מהפחד שלהם עצמם מהמוות, ועל רקע הימנעות לגעת במקומות כואבים. המוות בתרבות המערבית נחשב ל"טאבו", לנושא שאסור להזכיר בשל פחד וחרדה עצומים מפניו.
למעשה, המוות הוא חלק אינטגרלי מהחיים, הוא בלתי נמנע ועל כן גם לא נוכל להגן על הילדים שלנו מפניו.
כדי לאפשר לילדים התמודדות כמה שיותר קלה עם המצב, וכדי לסייע להם מבחינה רגשית, יש לתווך להם את המתרחש ולדבר אתם באופן כנה על המוות המתקרב של בן המשפחה.
איך עושים את זה נכון? 5 טיפים לעבודה נכונה עם הילדים בנושא המוות
- חשוב להסביר לילדים מה קורה בשפה שלהם, שתהיה ברורה, ובאופן שבו הם יכולים לתפוס ולהבין.
ניתן להסביר לילד שהגוף של סבא, סבתא או הדוד מתקשה לתפקד, וכי הרופאים לא יכולים לסייע לו לשוב ולעבוד.
במידה והילד שואל "אז סבתא עומדת למות"? ענו לו בכנות, שכן, והסבירו לו מה זה בדיוק אומר.
חשוב להשתמש בעולם מושגים שיהיה מובן לילדים, ויאפשר להם לקלוט את מה שקורה.
להסביר לילד שסבתא שלו הולכת לגן עדן עשוי לבלבל אותו, כי הוא לא יודע מה זה בדיוק אומר.
אם תסבירו לילד, שהגוף של סבתא כבר לא עובד, ולכן סבתא עוזבת את העולם הזה שבו אנחנו חיים, ועוברת למקום טוב יותר שבו היא לא תסבול ולא תחווה כאב- זה מסר שלילדים יהיה קל יותר להתחבר אליו.
2. חשוב לציין בפני הילדים, שהקשר עם האדם הנפטר אינו מסתיים, אלא ממשיך להתקיים בלב. כלומר, יש המשכיות גם אם הגוף איננו כאן.
3. רצוי לתת לילדים מרחב להביע את התחושות, הרגשות שלהם ואת מה שעובר עליהם.
ככל שתאפשרו לילדים להביע את עצמם בצורה אותנטית, כך הם מאוזנים יותר מבחינה נפשית, על אף שהסיטואציה שהם חווים אינה פשוטה.
זכרו, כי במקרים כאלה אין רגש נכון או לא נכון. כעס, בלבול, פחד, בדידות, חוסר אונים, עצב או תסכול- לכל רגש שעולה אצל הילד יש מקום.
דרך הבעה זמינה עבור ילדים היא בדרך כלל באמצעות משחק, ציור או הקראת סיפור המאפשר הזדהות עם דמיות הנמצאות במצב דומה.
4. המונח אבל מקדים, או אבל מטרים (Anticipatory Grief) הוא תהליך פרידה שבני משפחתו של החולה עוברים לפני מות יקיריהם, כלומר, לפני שהם חווים את האובדן של המוות עצמו.
הוא כולל את כל קשת התגובות שיכולות להתעורר בסיטואציה שכזו.
ככל שהעבודה עם הילדים במהלך תקופת המחלה של בן המשפחה תהיה נכונה, אמיתית ומותאמת לצרכים שלהם, כך הם יוכלו לעבור תהליך של אבל מקדים, שיכין אותם כראוי להתמודד עם כל מה שיבוא אחרי המוות.
חשוב שתמיד יישמר ערוץ תקשורת פתוח בין המבוגרים לילדים, כך שהילדים לא יהפכו ל"שקופים".
5. אם אתם מרגישים שאינכם פנויים רגשית לילדים, בשל תהליך האבל המקדים שאתם עצמיכם עוברים, ומאחר שאתם מוטרדים מהטיפול בבן המשפחה שלכם, שקלו לפנות לעזרה מקצועית, על מנת שהילדים יקבלו את התמיכה שהם זקוקים לה.