אני מלווה ליווי רוחני את מ. אישה חולת סרטן הנמצאת בשלב שבו הטיפולים כבר לא עוזרים. אין לדעת כמה זמן נישאר לה לחיות וכמה סבל עוד צפוי.
עד לפני חמישה חודשים חייה היו חיים "רגילים" של עבודה מספקת, משפחה, חברים ותכניות לטיול הבא.
ביום אחד, עם גילוי הסרטן בגופה, הכול השתנה.
החיים נפסקו "באמצע". השגרה היומית הפכה לשגרת טיפולים, כדורים ובדיקות. איך אפשר להמשיך לחיות ככה? בשביל מה? ומה עושים עכשיו?
השאלות האלה מתעוררות אצל מ. בתוך סערת רגשות מאד גדולה ותוך כדי סבל גופני ונפשי.
אנחנו משוחחות ומסתכלות ביחד על כל התמונה. אני מקשיבה לקולות השונים.
אנחנו משוחחות על האפשרויות השונות שעומדות בפניה.
אחד הדברים הכי עוצמתיים שעולים בתהליך של ליווי רוחני היא האפשרות לבחור גם במקום ממנו, נראה, כי אין שום בחירה.
לאט לאט עולה משהו חדש ומרגש. היא עוצמת את עיניה ואומרת לי: "אני לא ישנה. אני פשוט רוצה להקשיב ולדבר אתך מתוך 'הנשמה'.
הנשמה שלי שומעת יותר טוב כשאני בעיניים עצומות."
השיחה הולכת למקום חדש. מקום חופשי ושקט. למקום שליו שרואה את הסבל של הגוף אך לא "לכוד" בתוכו.
זהו המימד הרוחני. כאן יש אפשרויות בחירה. אפשרויות בחירה שקיימות גם במצבים קשים ביותר בהם הגוף כבר לא יכול לבחור.
במימד של הרוח אפשר לבחור באיזה אופן ניתן "להתקיים" עם המצב החדש.
האם להתמקד בפחד ובסבל עד הרגע האחרון או שמא יש כאן הזדמנויות נוספות לנוכח המוות הקרב.
כאן הדרך חדשה וייחודית, מרגשת ומפתיעה. האפשרות להיות במקומות הכואבים ולא ללכת לאיבוד. למצוא את המקום השקט ב"עין הסערה".
לקראת סוף הפגישה מ. מסתכלת מבעד לחלון אל השמיים הכחולים ואומרת " אני מרגישה שהשמים היפים האלה עכשיו בתוכי. אין לי ממה לפחד."
