סליחה בחוויה שלי, היא גישה או מצב תודעתי שאפשר לפתח ולטפח כל יום
במהלך השנים האחרונות הבנתי, שעבורי סליחה אינה פעולה נקודתית הקשורה לאירוע או לאדם מסוים.
תודעת סליחה "יודעת" שבכל יום אפשר שנפגוש את המציאות באופן שלא יתאים לציפיות שלנו.
שבכל יום יהיו מצבים שלא ציפינו להם והם אף יגרמו לנו אי נחת.
תודעת הסליחה נושאת את ההבנה שאין באמת על מי לכעוס
תפקידו של הכעס המתעורר כתגובה למשהו בלתי רצוי, הוא לאפשר לנו לחוות שהדבר הזה אינו רצוי מבחינתנו ואחרי שהכעס נחווה לזמן מה אפשר להיפרד ממנו לשלום.
סליחה זו יכולת של הלב לקבל ולהשלים עם כל מה שמתרחש באופן רחב יותר מההעדפות שלנו.
במפגשים שלי עם אנשים המתקרבים לסוף החיים, הנושא של סליחה עולה פעמים רבות.
בנסיבות חיים אלו, של סוף החיים
קיים צורך להתפייס עם אנשים ועם עצמינו כדי שאפשר יהיה להיפרד מהחיים בשלום.
תהליכי סליחה אפשריים בכל מצב והם תמיד עדיפים על פני שמירת טינה וכעסים בלתי פתורים.
כאשר מתאפשרת סליחה אמיתית נעלמת תחושת ההחמצה ובדרך כלל יש הקלה והשלמה .
במסגרת עבודתי יש לי את הזכות לסייע ולתווך בתהליכי סליחה מרגשים אשר לעתים קורים בין אדם לעצמו ולעתים עם בני משפחה.
כפי שכתב ויקטור פרנקל: "הקיום שלנו הוא קיום מבוסס החלטה כל עוד אנחנו בחיים."
ההחלטה לסלוח, דווקא לקראת סוף החיים,
יכולה להיות המשמעותית ביותר עבור עצמינו ובעיקר עבור האנשים שיישאו את הזיכרון שלנו בלבם.