יוסף, אדם בן 82 הסובל מדמנציה, מתגורר בביתו, מנותק מהעולם שבחוץ וחש בדידות וחוסר משמעות.
בתחילת המפגש שאלתי את יוסף כיצד עבר עליו השבוע שחלף מאז הפגישה האחרונה שלנו. הוא ענה שעסק ב"דברים הרגילים", כמו לישון, לאכול, לטפל בעציצים ולשמוע מוזיקה, וציין כי ניסה לפתור תשבצים, אבל לא כל כך הצליח, מאחר שהוא מודע לכך שהמוח שלו כבר אינו מתפקד כבעבר.
יוסף שאל אותי אם אני טובה בתשבצים. הצעתי לו שננסה לפתור תשבצים יחד. על אף שתשבצים אינם הצד החזק שלי, הרגשתי שזה יעשה ליוסף טוב על הלב לחלוק עם מישהו את התחביב האהוב עליו.
פתירת התשבצים שארכה זמן קצר נקטעה כאשר יוסף הסב את תשומת ליבי לקופסא שהייתה מונחת על השולחן, שבתוכה חפצים שונים. כאשר שאלתי את יוסף על תכולת הקופסא הוא הסביר לי, שלאורך השנים אסף שברים של חפצים שונים, כדי שבבוא היום, כאשר יתפנה לכך יוכל לתקנם (חתיכת פלסטיק של אסלה שנשברה, עיפרון לא מחודד, אצבעון תפירה ועוד). כיום, למרות שיש לו שפע של זמן, לא מתחשק לו לתקן את החפצים השבורים, "ככה זה כשמגיעים לזקנה", הוא הסביר לי, "יש את הזמן אבל אין כבר את הכוח".
"חשבתי שאספיק לטפל בדברים אבל אני כבר לא מסוגל…אולי הגיע הזמן לזרוק אותם," אמר יוסף. ספק שואל ספק קובע.
יש כאן תהליך עדין של השלמה עם המגבלות ופרידה מהעבר, תהליך המתרחש באופן סימבולי דרך החפצים בקופסה.
לקראת סוף המפגש יוסף נפרד מהחפצים. הקופסה נותרה ריקה והוא חש הקלה.
המלצות על ליווי רוחני מפי קשישים או בני משפחתם ניתן לקרוא כאן