במסגרת ליווי רוחני, במחלקה הסיעודית באחד מבתי האבות, אני פוגשת את ב. חולה סיעודית בת 50 + שגרה מזה שנה וחצי במחלקה, בחברת אנשים בני שמונים ותשעים. איך היא הגיעה לשם? ב. הגיעה למחלקה כתוצאה מניסיון התאבדות שנכשל והפך אותה למשותקת בפלג גופה התחתון. היא סובלת מבעיות בריאותיות מורכבות ומדיכאון.
בשיחות שלנו היא משתפת אותי ברצון שלה למות. בחוסר הטעם לחיים שלה בתנאים כאלה, בבדידות ובסבל. אני בכל פעם מחדש חוזרת ואומרת לה שכל עוד אנחנו נושמים, יש חיים וניתן למצוא משהו להתחבר אליו. אפילו משהו קטן שיספק לנו מעט שמחה.
בביקור שלי הפעם, ב. הייתה עצובה במיוחד. מצאתי את עצמי אומרת לה "חייב להיות איזה קצה של חוט של משהו שאת יכולה לגלות." פתאום היא הסתכלה עלי ואמרה: "אמרת קצה של חוט ועלתה לי תמונה… פעם רציתי ללמוד לסרוג ולא הגעתי לזה. אולי עכשיו זה הזמן… לגעת בחוטים, בצבעים. ליצור משהו…כן, אני רוצה ללמוד לסרוג!"
היה אור בעיניים של ב. שלא ראיתי הרבה זמן. מצאנו חוט מחבר לחיים.
אולי יעניין אותך לקרוא גם על ליווי רוחני לחולה דימנציה