בתקופה בה אנחנו חיים היום, יש עלייה משמעותית בתוחלת החיים של האוכלוסייה המבוגרת הודות להתקדמות המחקר והפיתוח בעולם הרפואה.
בארץ קיימים מוסדות רבים בהם קשישים יכולים לקבל מענה, של טיפול סיעודי, מעקב רפואי צמוד, חוגים, פעילויות חברתיות וכמובן מגורים במקום "מוגן".
ולמרות כל אלו, רוב הקשישים מסיימים את חייהם לאחר התמודדות של מספר שנים עם מחלות כרוניות, ירידה קוגניטיבית ותפקודית ותחושה כללית של חוסר אונים.
אצל רבים מהם, מתפתחת תחושה של חוסר משמעות בחיים והם רק "ממתינים" לסיום המסע.
קשישים רבים מוצאים עצמם חשים צער ובדידות למרות היותם "במסגרת" ולמרות שכל הצרכים הפיזיים שלהם מסופקים.
כל הצרכים מלבד אחד! תמיכה רוחנית. התמיכה הנפשית היא זו שחסרה.
אני פוגשת קשישים במוסדות שונים ולעתים קרובות שומעת תגובות דומות:
"סוף סוף מישהו שמוכן להקשיב לי…"
"לרופא שלי אין זמן ל 'שטויות ' שלי. הוא נותן תרופות."
"האחות תמיד רצה מאחד לשני ואין לה זמן בשבילי."
"העובדת הסעודית נחמדה מאד אבל לא כל כך מבינה עברית…"
אצל קשישים שהנמצאים בבתיהם התגובות קשות עוד יותר:
"אני לבד כאן כל היום"
"העובד שלי עושה את מה שצריך אבל לא ממש מדבר איתי…"
"הילדים שלי באים פעם בשבוע. הם עסוקים מאד ולא יכולים להקדיש יותר זמן."
"יש לי הרבה מחשבות ואין לי למי לספר…"
"אני רק יושב כאן ומחכה לסוף…"
במצוקות קיומיות מהסוג שתיארתי, ניתן לטפל בקלות יחסית. כל מה שנדרש זה תשומת לב.
תמיכה רוחנית לקשישים משמעותה אוזן קשבת, מבט עיניים, מגע עדין ואוהב, שיחה מלב אל לב ובעיקר להיות אתם בשלבי החיים האחרונים.
לקריאת המאמר הכנה למוות – כשאדם מגלה שמותו קרב